2025 הייתה הרבה יותר מתשואות

בסוף שנה אנחנו רגילים להסתכל על המספרים.

תשואות, רווחים, אחוזים.

 והם חשובים,

אבל השנה הזאת הזכירה שוב, שהם רק חלק מהסיפור.

כי כסף לא מנוהל לבד,

הוא תמיד מנוהל בתוך חיים שקורים,

עם מציאות שמשתנה ואנשים שעוברים דרך.

אומרים שצריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה,

ובשנה שעברנו, ברמה הלאומית וגם ברמה האישית,

זאת אמירה שלא פשוט לומר באמת.

זאת הייתה שנה מטלטלת,

עם אירועים מורכבים, עומס רגשי, הרבה חוסר ודאות,

כמעט כל אחד פגש את זה איפשהו, גם אני.

וכשאני שואלת את עצמי איך בכל זאת אפשר לברך על הרעה,

אני מוצאת שני דברים שחזרו שוב ושוב

בחיים האישיים, בעבודה ובמקומות שבהם הכול נפגש.

הראשון הוא האנשים.

האנשים שסביבי

בעבודה, בבית ובחיים,

שצועדים איתי את הדרך, ואני איתם.

 ראיתי תמיכה, יומיומית, אנושית, שנראית לכאורה פשוטה,

בחיבוק, בגיבוי, בכתף שאפשר להישען עליה,

לא במחוות גדולות, אלא רצף של נוכחות.

זה קורה גם בשגרה,

אבל השנה זה היה נוכח יותר

והרבה פחות מובן מאליו.

והדבר השני, הוא הכוחות שצומחים מתוך המשברים.

הם לא מגיעים לבד

ולא תמיד רואים אותם בזמן אמת,

צריך לבחור לשים לב.

 הבחירה להמשיך, להתייצב, לעשות,

לא לוותר על הערכים גם כשקשה,

להישאר נאמנים למה שחשוב באמת,

היא בחירה לא פשוטה

אבל היא זו שבונה חוסן.

חוסן מנטלי זה לא משהו שיש או אין,

הוא לא מופיע לפני משבר,

הוא נבנה תוך כדי תנועה,

יום אחרי יום, צעד אחרי צעד.

וכשיש סביבנו אנשים טובים,

אנחנו צולחים גם את הרגעים המטלטלים ביותר.

זאת תשואה שלא מופיעה בשום דוח,

בטח לא באופן ישיר,

אבל היא זו שמאפשרת החלטות טובות יותר.

אז תודה לך 2025,

על הדברים הטובים שקרו

ועל הדברים הטובים שצמחו מתוך כל אתגר.

ניקח איתנו את היכולות והדיוק שנוצרו השנה,

וניכנס ל 2026

עם פחות רעש

ויותר יציבות

בכל מה שחשוב באמת.

שלכם, זהבית