הון רדום: למה הכסף שלנו נשאר על הרצפה ואיך מרימים אותו

אנחנו רגילים לחשוב שכסף ששילמנו הוא כסף שנעלם, אך האמת המקצועית היא אחרת. חלק משמעותי מההון שלנו לא באמת נעלם; הוא פשוט מוחזק במקום הלא נכון בגלל תהליך שלא הושלם, זכאות שלא הופעלה או דיווח שלא עודכן בזמן.

בישראל קיימים מיליארדי שקלים ברשות המיסים, בביטוח הלאומי ובחברות הביטוח שממתינים רק לדבר אחד: דרישה רשמית ומקצועית מצד הבעלים. השאלה היא לא אם יש שם כסף, אלא אם אנחנו מנהלים אותו כהון או מתייחסים אליו כאל "רעש רקע".

למה אנחנו לא מאמינים לכסף שמגיע אלינו?

תארו לעצמכם שיחה ממספר חסום שבה מישהו מבטיח לכם "זכאות להחזר של 12,480 ש"ח". רובנו ננתק מיד ובצדק. בעולם של הונאות, כסף שמגיע משום מקום הוא נורת אזהרה.

אך בעולם של תשתית פיננסית, אנחנו לא מחכים לשיחות ולא מגיבים להצעות אקראיות. אנחנו יוזמים ביקורת. מי שמנהל הון לא מחפש "החזר" מקרי; הוא בודק איפה המערכת מחזיקה כסף שלא צריך להיות אצלה ופועל להחזירו הביתה.

למה המנגנון עובד נגדנו?

המדינה לא יוזמת החזרי מס מיוזמתה. החוקים, הזיכויים והפטורים קיימים, אך המערכות השונות אינן מתקשרות זו עם זו. זו לא קונספירציה אלא מנגנון בירוקרטי שעובד לפי כלל ברזל אחד:

זכות שלא נדרשת בזמן - מתיישנת.

לדוגמה, אדם שעבר בין מקומות עבודה, יצא לחופשה ללא תשלום (חל"ת) או חווה שינוי שכר במהלך השנה, עשוי לשלם מס כאילו שנת העבודה הייתה רציפה ורגילה. רק בדיקה רטרואקטיבית מגלה שהוא שילם הרבה יותר ממה שהחוק דורש. אם מגישים בקשה מסודרת, הכסף חוזר בתוספת הצמדה וריבית. אם לא, הוא פשוט נשאר שם, רק כי לא דרשנו אותו.

איפה מסתתר ההון הרדום שלכם?

במסגרת הערכת מצב, אנחנו ממפים חמישה מוקדי זליגה מרכזיים:

1. שינויים תעסוקתיים: החזרי מס על מעברי עבודה, הפסקות תעסוקה או עבודה בחלק מהשנה.

2. זיכויים משפחתיים: נקודות זיכוי על ילדים ושינויים בסטטוס המשפחתי. כאן טמון פוטנציאל משמעותי, שכן ניתן לבצע תיקון דוחות אחורה עד 6 שנים.

3. הטבות בריאותיות: פטורים והקלות במקרים של מצב רפואי (שלכם או של בני משפחה). זו אינה הבטחה אלא בדיקה מקצועית הדורשת מסמכים מדויקים.

4. שוק ההון והבנק: קיזוז הפסדי הון מול רווחים וניצול נקודות זיכוי שלא מומשו בזמן אמת.

5. תרומות ופילנתרופיה (סעיף 46): זיכוי מס על תרומות לעמותות מוכרות מעל סף שנתי מסוים. בניהול הון אין מקום לניחושים – או שעובדים מדויק, או שמשאירים כסף על הרצפה.

המחסום הוא לא הטפסים, המחסום הוא מה שאנחנו חושבים

אם הכל היה כל כך ברור, למה כולם לא דורשים את מה שמגיע להם?

כי המוח שלנו מעדיף את הסטטוס קוו. בירוקרטיה נתפסת כסיבוך, וקיים פחד לא רציונלי מ"פתיחת תיק" מול הרשויות.

הפחד מלפתוח תיק הוא המחסום הכלכלי היקר ביותר במערכת שלנו. בעולם ניהול ההון, אי עשייה אינה מצב ניטרלי; היא החלטה אקטיבית שעולה לכם כסף.

חשוב להבין שאי עשייה היא החלטה כלכלית לכל דבר. דוגמה נפוצה לכך היא השארת כספים נזילים בחשבון העובר ושב, שחלקם נשחקים מדי יום בגלל האינפלציה. [ניתן לקרוא כאן על המשמעות הכלכלית של כסף ש'נח' בעו"ש]

איך מרימים את ההון מהרצפה?

כדי שהטיפול בהון הרדום יהפוך לסטנדרט ניהולי קבוע ולא למבצע חד פעמי, התהליך כולל ארבעה שלבים יסודיים:

1. מיפוי נתונים: איסוף טפסי 106, אישורי תרומות, אישורי מסחר ומסמכים רפואיים רלוונטיים לבניית תמונת זכאות נקייה.

2. בדיקת התכנות: לא מגישים בקשות על עיוור. בודקים את הזכאות בצורה מקצועית ומחליטים על הגשה רק כשיש פוטנציאל אמיתי לכסף שמחכה במערכת.

3. הגשה מדויקת: ביצוע הפעולה מול הרשויות בצורה מסודרת וללא חורים או ניסוחים שעלולים לעורר שאלות מיותרות.

4. מעקב ועדכון תשתית: מוודאים שהכסף אכן נכנס לחשבון הבנק ובמקביל סוגרים את הפרצות היכן שניתן כדי למנוע תשלום מס מיותר בשנים הבאות.

   
   

השורה התחתונה: הכסף מחכה למי שמנהל אותו

החזר מס או איתור כספים רדומים הם לא בונוס או זכייה בפיס. זהו חלק בלתי נפרד מניהול תקין של הון משפחתי. הכסף הזה יכול לחזק את כרית הביטחון, לעזור לילדים או פשוט להחזיר לכם את תחושת השליטה.

מה עושים עכשיו? עוצרים ובודקים. לא מחכים לשיחה ממספר חסום, אלא בונים מנגנון ביקורת יזום שמחזיר את ההון למקומו הטבעי: אצלכם.

אם נרצה לעבוד יחד: מתחילים בהערכת מצב של ההון המשפחתי. אנחנו בודקים את נקודות הממשק שלכם עם רשויות המס והביטוחים, מאתרים זליגות, מממשים זכויות ואוטמים את התשתית כדי שהכסף לא יזלוג שוב.