תיקון 190: הפספוס העצום בחיסכון במס בגלל דיון שהסיט אותו למוצר השקעה

כמעט כל שיחה על תיקון 190 מתחילה באותו מקום.

"שמעתי שזה טוב. אבל לא הבנתי למה."

וברוב המקרים, הסיבה שלא הבינו היא שהסבירו להם אותו לא נכון.

הסבירו להם עוד מוצר פיננסי. תיקון 190 הוא לא מוצר. הוא מקלט מס. והפער בין השניים שווה, במקרים רבים, חצי מיליון שקל.

הטעות שעולה מאות אלפי שקלים

כשמסבירים תיקון 190 כחלופה לתיק השקעות, השאלה שנובעת ממנה תמיד תהיה: "איפה אשלם פחות מס, 15% שם או 25% כאן?"

זו שאלה לגיטימית לחלוטין. אבל היא מחטיאה את המהות.

הסיבה שתיקון 190 רלוונטי לבעלי הון בני 50 ומעלה עם קצבה צבורה גבוהה, אינה בהכרח 15% מול 25%. הסיבה היא שהוא מאפשר להפוך הון לקצבה פטורה ממס לגמרי.

לא פחות מס. אפס מס.

כשיש כבר פנסיה של 20,000–25,000 ש"ח ומעלה, כל שקל נוסף שמגיע מהבנק נחתך במס שולי של 35%–47%. שקל שמגיע מתיקון 190 כקצבה מוכרת, נכנס לחשבון כנטו נקי.

זה לא הבדל טכני. זה שינוי מבנה.

היסודות: מה מאפשר את זה

לתיקון 190 יש שני מסלולים, וההבחנה ביניהם קריטית:

משיכה הונית (סכום חד-פעמי במס מופחת של 15% נומינלי):

דורשת שני תנאים: גיל 60 ומעלה, וקצבה מזערית קיימת ממקור אחר (נכון ל-2026: כ-5,306 ש"ח לחודש)

משיכת קצבה מוכרת (לפי סעיף 9(א) לפקודת מס הכנסה):

דורשת תנאי אחד בלבד: גיל 60. אין דרישה לקצבה מזערית קיימת. והקצבה המוכרת הזו פטורה ממס באופן מלא.

לא תלויה בגובה שאר ההכנסות. לא מצטרפת למדרגות המס. פשוט נטו.

זה אומר שגם מי שאין לו פנסיה גבוהה יכול להיכנס למסלול הקצבה הפטורה ולייצר לעצמו שכבת הכנסה שהמדינה לא נוגעת בה.

הדוגמה שמסבירה את הפער

נניח מיליון ש"ח שצמחו לאורך עשור ל-1,600,000 ש"ח.

משיכה הונית מתיק רגיל: כ-150,000 ש"ח מס (25% ריאלי, בהנחת אינפלציה אפסית לצורך ההמחשה). נשאר 1,450,000 ש"ח. משיכה הונית מתיקון 190: כ-90,000 ש"ח מס (15% נומינלי). נשאר 1,510,000 ש"ח.

פער של 60,000 ש"ח ועדיין לא הגיע החלק המעניין.

כי אם ממירים את ה-1,600,000 ש"ח לקצבה (במקדם 200, לדוגמה) מתקבלת קצבה של כ-8,000 ש"ח בחודש.

למי שיש כבר פנסיה של 25,000 ש"ח, כל הכנסה נוספת מהבנק נחתכת במס שולי. אותם 8,000 ש"ח מהבנק, נשארים אחרי מס בסביבות 5,000–5,500 ש"ח. אותם 8,000 ש"ח מתיקון 190 כקצבה מוכרת, נשארים 8,000 ש"ח.

הפרש של 2,500–3,000 ש"ח בחודש. 30,000–36,000 ש"ח בשנה. לאורך 20 שנה, מעל חצי מיליון ש"ח.

לא בגלל תשואות. בגלל מבנה.

שתי בעיות תכנוניות שגורמות לאנשים לא לפעול

בעיה 1: היעדר עוגן נזילות מוגדר

כשהמערכת הפיננסית לא מתוכננת מראש, נוצר צורך מובן לגמרי להחזיק את כל ההון נזיל, "למקרה שצריך".

אבל כשבונים ארכיטקטורה פיננסית מסודרת, שלב ראשון הוא הגדרת עוגן נזילות: כמה כסף צריך להיות זמין בכל רגע, לצרכי מחיה, להזדמנויות, ולמקרי חירום.

ברגע שעוגן הנזילות מוגדר, אפשר להעביר את יתרת ההון למקלטי המס העוצמתיים יותר, מבלי לוותר על שליטה.

הבעיה היא לא שהכסף "נעול". הבעיה היא שאין פרוטוקול שמגדיר כמה צריך נזיל ולכן הכל נשאר נזיל, ותשלום מס מיותר.

בעיה 2: ניהול במגירות

חינכו אותנו לנהל כסף בנפרד: בנק בנפרד, פנסיה בנפרד, ירושה בנפרד. אבל מס הכנסה לא עובד במגירות.

כשמסתכלים על כל מוצר לבד, לא רואים את החיכוך בין המוצרים. הפנסיה מחושבת נפרד. התיק מחושב נפרד. תיקון 190 מוסבר נפרד.

ורק כשמסתכלים על כולם יחד מבינים: יש כאן שכבות מס שנלחמות אחת בשנייה. וכשמסדרים אותן נכון, חלק מהן פשוט נעלמות.

העברה בין-דורית: המקום שבו המערכת מדממת ללא הצדקה

זה המקום שבו ניהול במגירות גובה את מחירו גם מהדור הבא.

בתיק רגיל בבנק, ביום פקודה, היורשים ישלמו 25% מס על כל הרווחים שנצברו במשך עשורים. בתיקון 190, במקרה פטירה לפני גיל 75, ההון והרווחים עוברים לדור ההמשך בפטור מלא ממס רווחי הון.

על תיק של 4 מיליון ש"ח, מדובר בהפרש של מאות אלפי שקלים. שהולכים למשפחה, לא למדינה.

זו לא החלטת השקעה. זו בניית מורשת משפחתית.

ויש עוד שכבה שרוב האנשים לא מגיעים אליה.

מי שבחר במסלול הקצבה המוכרת ולא משך את כל הכסף מהפנסיה בחייו, משאיר ליורשים את היתרה כתגמולים פטורים ממס.

לא רק שההון לא נחתך בדרך, אלא שהמבנה עצמו בנוי להגן על מה שנשאר.

זו לא תכנון ירושה בנפרד. זה חלק מאותה תשתית.

מלכודת המס של 2026: מס היסף

יש נקודה נוספת שמקבלת חשיבות גוברת בסביבת המס של היום.

מעל הכנסה של כ-721,560 ש"ח בשנה חל מס יסף נוסף, תוספת של אחוזים על ההכנסה החייבת שחוצה את הסף.

מה זה אומר בפועל? מי שפודה בבת אחת רווחים גדולים מתיק ההשקעות ויש לו גם פנסיה או שכר גבוה באותה שנה, עלול להיתקל בתקרה הזו ולשלם קנס נוסף שלא תוכנן.

קצבה מוכרת מתיקון 190 עוקפת את המלכודת הזו לחלוטין. היא לא נספרת באותו אופן. היא לא דוחפת את ההכנסה השנתית מעל הסף.

זו עוד שכבה של הגנה שנעלמת כשמסתכלים על כל מוצר בנפרד.

ומה לגבי האינפלציה?

בשנה-שנתיים האחרונות חזר עלעצמו טיעון שנשמע הגיוני: "עם האינפלציה הנוכחית, 15% נומינלי לא עדיף על 25% ריאלי."

הטיעון נכון בתנאי אחד: אם מתכוונים למשוך כסכום חד-פעמי.

אבל כשהכסף מיועד להפוך לקצבה מוכרת פטורה ממס, כל הדיון על אינפלציה הופך למשני. כבר לא משווים 15% ל-25%.

משווים מס כלשהו - לאפס.

לסיכום

השאלה האמיתית היא לא "איזו תשואה הקופה עשתה". השאלה היא: "האם המערכת שלי בנויה כך שהיא מנקזת את כל המיסים שאפשר - החוצה?"

מי שממשיך להשוות קופסאות, ימשיך להתווכח על שברי אחוזים. מי שמבין תשתית, מתחיל לחשב נטו.

רוצים לבדוק האם המבנה שלכם מנקז מיסים או משלם אותם מיותר?

שתי דרכים להתחיל, לבחירתכם:

מבדק המנגנון™ — 90 שניות, ללא פרטים, ללא עלות. בודק אם ההחלטות הפיננסיות שלכם מחוברות אחת לשנייה. ← [התחילו את המבדק]

פגישת מיפוי הון™ — 60 דקות, ממוקדת, בתשלום. יוצאים עם מסמך וסדר פעולות ברור. ← [קבעו פגישה]

המידע במאמר זה הוא אינפורמטיבי בלבד ואינו מהווה ייעוץ השקעות, ייעוץ מס או שיווק פיננסי. לפני כל פעולה מומלץ להתייעץ עם בעל רישיון מתאים.